עטלף ים שצולם במהלך קורס צלילה חופשית בשמורה באכזיב

זה התחיל בבוקר יפיפה ומלהיב בשמורת אכזיב. תוך כדי התידרוך ניגש אלינו המציל המקומי וסיפר לנו שבשבוע האחרון השמורה מלאה בכרישים. חייכתי ובזחיחות סיימתי את השיחה עם המציל בכך שהצהרתי בפני שאנחנו עומדים לפגוש כרישים. (אישית אני לא מישתגע על כרישים, אבל כיוון שעברו כבר שבע שנים מהפעם האחרונה שבה ראיתי אחד לא ממש דאגתי). בקיצור, אנו מגיעים לאתר הצלילה שממוקם ה קילומטר מהחוף, ותוך עשר דקות פוגשים זוג עטלפי ים מרהיבים. להפתעתי תוך כדי שצילמתי אותם אחד מהם, הקטן, התנגש בעוצמה בעטלף הגדול, צילמתי את האירוע, והמשכנו בקורס. לאחר כשעה ורבע גילינו שהעטלף הגדול התמקם על הקרקעית ממש מתחתינו בעומק של 15 מ'. התחלנו לצלול אליו לסירוגין ולצלם אותו. בפעם הזאת לראשונה הצלחתי להתקרב לעטלף למרחק מינימאלי של 30 ס"מ', וכך גם אחד התלמידים הצליח להתקר אליו. מה שקרה אח"כ היה הרבה מעבר לכל מה שהעליתי בדימיוני. בסיום הצילום שבו ניראה הצולל בוחן את העטלף סיימתי את הקליפ, התרוממתי מהקרקעית ועלית בחזרה אל פני המיים לינשום, כשאני נמצא בערך בחצי גובה, ובמרחק של כ 10 מ', מהנקודה שבה שכב הטתלף הבחנתי  בכריש גדול (2.5 מ') שהתקדם במהירות ובצמוד לקרקעית בידיוק למיקום שבו נימצא העטלף. עליתי לפני המיים כשעדיים היה לי הרבה אוויר לכן צעקתי שיש כריש וביחד הבטנו למטה, העומק היה 15 מ' , והראות אמנם הייתה טובה אך לא מספיק טובה ולכן יכולנו ליראות רק צלליות…. ראינו תנועות מאוד מהירות משך שבריר שניה, ושמענו חבטות חזקות. מייד לאחר מיכן העטלף והכריש כבר לא היו שם, וכך גם אנו הזדרזנו לעזוב את הנקודה ולעבור 100 מ' מזרחה. בתחילה מאוד הצטערתי על כך שלא צלמתי את האירוע האלים בין הכריש לעטלף, ורק בדרך לחוף הבנתי שאני מאוד מיצטער בישביל העטלף שתחילה חטף מעטלף ובסוף מכריש. אח"כ חשבתי על זה עוד קצת, וחשבתי שאנחנו הצלמים התת ימיים לא שונים בהרבה  מהעיתוניים, אנו מסקרים אירועים תת ימיים, ליכאורה מיתוך אהבת החי הימי אבל, תנו דעתכם, הרי השאיפה להשיג את הצילומים הטובים ביותר כלכך חזקה, ההישגיות הזאת, שהיא בעצם לא שונה בימאום מחמדנות בריאה. הדוגמה הכי טובה לניגוד האינטרסים שבין אהבת החי לפגיעה בחי היא כשאנחנו מצלמים את החיות עם תאורה חזקה שמבזיקה להם לתוך עצב הראייה, או מפחידים אותם כשאנו מיתקרבים אליהם וגורמים להם לזוז שלא לצורך, או מרחיפים, או מזיזים אותם ממקומם הטבעי, מרעישים להם בבועות (החיות הימיות לרוב מאוד חוששות מבועות אוויר). ללא ספק היכולת להתקרב לחיות בלי להפחיד אותן ובלי להטריד אותן משלימה את אהבתינו המוצהרת לחי הימי, ומקטינה מאוד את הפגיע בעולם שכולנו מיתחיחסים אליו ביראת כבוד, ושחלקנו אוהבים אתו עד כדי סגידה. דה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *