טוב,
מה יש לומר….עכברים בורחים כשהספינה ניטרפת.
אני ואביב, בלי בושה, ירדנו אתמול לאילת.

הנה הדוח שכתב אביב (אומנם הוא מדריך צלילה של ההתאחדות הישראלית לצלילה, אך הפעם הוא צלל חופשי)

בתל אביב נופלים עצים, בחיפה הים מטפס על הטיילת ובנהרייה הגעתון מציף את הרחובות
ויום צלילה לא נראה באופק. אז מה עושים? יורדים לצלול ולצלם קצת באילת. התארגנות מהירה וחצי ספונטנית בראשון בערב ובשעה שבע וחצי אנחנו כבר עוזבים את רחובותיה הרטובים של פרדס חנה מאחורינו. ודרומה לאילת, העיר שבה, לפחות כך סיפרו לנו, השמש תמיד יוקדת והשמיים נקיים מעננים.
טוב, אז בבוקר שהתעוררנו בכפר הצוללים גילינו שזה לא בדיוק כך, רוח דרומית חזקה, סוול של מטר עם התנפצויות ורסס עז, עם גשם שמרטיב את העיר המדברית. בלית ברירה הסיפור הזה יחלוף, אנחנו מתיישבים בארומה עם קפה, מרק ועוד קצת קפה רואים קצת סרטוני דיג, נו ,אתם כבר מכירים.
סביב השעה שתיים וחצי אני מודיע שאני חייב להוריד את הלחם של המרק, נו אז מארגנים את הציוד ונכנסים לים שכבר נרגע. אני קצת מודאג ממצב הראות שאולי נעכרה מהגלים והרוח שהיו במשך הבוקר , אך אנחנו מוצאים ים צלול ללא זרם כלל וריק לגמרי מכל צוללי המיכלים שלרוב אפשר למצוא באזור בכמויות שמוצאים אלפרונים בנתניה. את כל הצלילה שנימשה שעה וחצי ביצענו בעומקים שנעו ממטר ועד עשרה, אבל איזה מגוון נחשף מול עדשת המצלמה…מורנות בשלל צבעים וגדלים , חלקן עם מבט ופה מאיים וחלקן קצת פחות, עם פה פעור מלא הפתעה מהחברה שנפלו עליהן מהמרכז. ווריולות ולוקוסים שהגיעו לתחנת ניקוי ומחכים בסבלנות לתורם, שהסרטנים או דגי הנקאי יעשו להם טיפול שורש תוכים בצבעי כחול ירוק ואף צהוב מקיפים אותנו בסקרנות אחרי שהתרגלו לנוכחותנו באזור.אבו נפחא שניסה להשיג את אנדרי מתחת למים. וגולת הכותרת, האנטנר הנדיר והמוסווה, או בלועזית frog fish והפעם בצבע לבן, שעשה הופעת אורח כשהשמש כבר איימה להתחבא מאחורי הרי אילת. הוא נתן לנו כמה פוזות יפות במיוחד וכמו דוגמן אמיתי גם לא זז הרבה. כמיטב המסורת הישראלית, הרי הדשא של השכן תמיד ירוק יותר, אז בצד הירדני החל לרדת גשם, וביחד עם הקרניים האחרונות של השמש הופיעה קשת שהייתה סיום מתאים ליום מגוון במים.

אביב

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.